התובעים, שלמה קסלר (להלן -
התובע) ורעייתו גב' לוסי קסלר (להלן -
גב' קסלר) הגישו תביעה כספית על סך 5,350 ש"ח נגד סוכנות הנסיעות, רוז נסיעות בע"מ (להלן -
הנתבעת או
רוז), בגין אי השבת כספים ששילמו עבור חבילת תיור לחו"ל, שלא מומשה עקב מחלתה הפתאומית של גב' קסלר. הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי ליוסי טורס (יוניטל תיירות ותעופה בע"מ; להלן -
יוניטל), חברה העוסקת בארגון שירותי תיירות ונופש, והיא זו שארגנה את חבילת התיור וקיבלה את כספי התובעים מידי הנתבעת.
טענות התובעים בכתב התביעה
התובעים הזמינו מהנתבעת ביום 4/7/2004, ארבע חבילות תיור לקרואטיה עבורם ועבור שניים מבני משפחתם. עלות הנופש, שהיה אמור להתקיים ארבעה ימים לאחר ההזמנה, החל מיום 8/7/2004 ועד ליום 11/7/2004, היתה 6,850 ש"ח. התובע ביצע את ההזמנה באמצעות הטלפון ושילם על החשבון סך של 5,153 ש"ח. ביום 7/7/2004, יום לפני מועד הנסיעה המתוכנן, חלתה גב' קסלר באופן פתאומי והיתה חולה עד ליום 21/7/2004, לרבות אשפוז בבית חולים.
התובעים הודיעו לנתבעת, כי בשל המחלה הם מבטלים את הנסיעה, אך הנתבעת לא השיבה להם את התשלום ששילמו בטענה, שהיא מתווכת בלבד, החברה ממנה רכשו את חבילות התיור, יוניטל, מסרבת להחזיר את הכסף והתובעים אף צריכים להודות לנתבעת על כך, שיוניטל הסכימה לא לגבות את יתרת התמורה ולוותר על התשלום האחרון. לטענת התובעים, הטיול נרכש מהנתבעת ולא מיוניטל ולכן ההסכם שהנתבעת חתמה עם יוניטל אינו מעניינם, הם לא היו מודעים לו ולא היו צד לו.
הנתבעת התרשלה בכך, שלא הודיעה להם מראש, כי לא ניתן לבטל את ההזמנה מכל סיבה שהיא והתרשלה אף בכך, שלא המליצה לתובעים לרכוש ביטוח מפני ביטול הנסיעה ובכך לא פעלה כפי שסוכן סביר היה פועל. המחלה מהווה "כוח עליון" ולכן ההסכם שבין הצדדים בוטל כדין ועל הנתבעת להשיב לתובעים את התשלום המלא ששולם על חשבון ובאי השבתו עושה הנתבעת עושר שלא במשפט.
טענות הנתבעת
הנתבעת שיווקה לתובעים חבילת תיור של יוניטל לקרואטיה שמחירה 1,516$. התובעים היו מודעים לכך, שמדובר בחבילות תיור של יוניטל והנתבעת העבירה ליוניטל את התשלום ששילמו התובעים, למעט עמלה של 20$ בגין הוצאותיה בביצוע ההזמנה. התובעים לא שילמו כל תשלום על החשבון אלא מסרו כרטיס אשראי לביטחון. התובע ביקש להגיע למשרד הנתבעת ולבצע את התשלום במזומן או בהמחאות. לאחר שהוצגו בפני התובעים אפשרויות שונות של חבילות תיור ותנאי כל חבילה והוסבר להם, כי קיימים דמי ביטול בכל הזמנה נתנו התובעים את הסכמתם לכל התנאים וההזמנה אושרה טלפונית. הוסבר לתובעים, כי מאחר וההזמנה בוצעה ארבעה ימים בלבד לפני היציאה, דמי הביטול יהיו בגובה של 100% ממחיר החבילה. התובעים לא התנגדו לכך והתובע אף התייצב במשרדי הנתבעת ביום 12/7/2004, ארבעה ימים לאחר מועד היציאה לטיול המתוכנן, ושילם באמצעות כרטיס אשראי את דמי הביטול בסך של 1,140.52$ בשני תשלומים.
דמי הביטול אינם בשליטת הנתבעת אלא בשליטת יוניטל בלבד ומיד לאחר הודעת הנתבעים על ביטול ההזמנה ביקשה מיוניטל לנסות למכור את החבילות, על מנת להקטין את הנזק אולם החבילות לא נמכרו ולכן התובעים אינם זכאים להחזר. עם זאת, לאור בקשת הנתבעת הסכימה יוניטל לוותר על דמי ביטול מלאים ולהעמיד את דמי הביטול על סך של 280$ לאדם. התובעים לא התקשרו לנתבעת להודיע על ביטול ההזמנה, הנתבעת היא שהתקשרה לתובעים להודיע להם, כי מסמכי הנסיעה הגיעו מהספק וניתן להגיע לקחתם ובמועד זה הודיע התובע, כי רעייתו התאשפזה ולכן הוא נאלץ לבטל את ההזמנה.
מחלה אינה כוח עליון מאחר וצפוי, כי בני האדם יהיו חולים מפעם לפעם. באשר לטענת התובעים, כי לא הוצע להם לרכוש ביטוח "ביטול" טוענת הנתבעת, כי לא קיים ביטוח כזה עבור חבילות תיור ולכן לא הוצע להם. כן הוצע לתובעים לרכוש ביטוח רפואי וביטוח מטען, אולם הם אמרו שיטפלו בכך בעצמם.
הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד יוניטל בה טענה, כי יוניטל ארגנה את חבילת התיור כולה וגבתה את התשלום עבור החבילה ולכן אם ייקבע, כי התובעים זכאים להחזר כלשהו של דמי הביטול, חייבת יוניטל לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שהנתבעת תחויב בו, וזאת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט מאחר והנתבעת העבירה את מלוא התשלום שגבתה ליוניטל מלבד סך של 20$.
טענות הצד השלישי
יוניטל מזמינה טיסות ובתי מלון מחברות או ספקי נופש בחו"ל ומוכרת אותם ליחידים או לקבוצות באמצעות סוכני נסיעות. חבילת התיור נמכרה לתובעים באמצעות רוז, שיודעת או אמורה לדעת את תנאי הביטול של כל שירות תיירות המוזמן דרכה מאחר ובחוברת יוניטל המצויה ברשותה מפורסמים תנאי הביטול. המידע שניתן לתובעים על פרטי ההזמנה ניתן על ידי רוז בלבד ולכן אם לא נמסר להם על גובה דמי הביטול ולא הומלץ להם לרכוש ביטוח רפואי, האחריות לכך היא על הנתבעת בלבד מכוח תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג - 2003 (להלן -
תקנות שירותי תיירות). מאחר וההזמנה בוצעה באמצעות הנתבעת, יוניטל גובה את דמי הביטול מהנתבעת עצמה ולא מהתובעים. ההזמנה בוטלה יום לפני ביצועה ולכן הנתבעת היתה צריכה להיות מחויבת בדמי ביטול מלאים בסך 379$ לאדם. יוניטל הסכימה להפחית את דמי הביטול וחייבה את הנתבעת בדמי ביטול בסך של 280$ לאדם, על אף ההפסדים שנגרמו לה ובכלל זה, אי מכירת המקומות הפנויים בטיסה הלוך והתשלום מראש למלון עבור הלינה.
מחלתה של גב' קסלר אינה בבחינת "כוח עליון" לאור הרקע הרפואי שלה, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים שצירפו התובעים לכתב התביעה. התובעים ידעו או היה עליהם לדעת ולצפות את מחלתה. התובע הודה בקיום חובתו לשלם את דמי הביטול בכך שהגיע למשרדי הנתבעת ארבעה ימים לאחר מועד הטיול המתוכנן ושילם בכרטיס אשראי את דמי הביטול בגין הזמנתו.
מטעם התובעים העיד התובע בלבד. מטעם הנתבעת העידו סוכנת הנסיעות הגב' אוה מנוחין ומנהל סניף רוז נסיעות, מר אדר איזנר. מטעם יוניטל העידה גב' נילי כהן, מנהלת חדר הזמנות. העדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו בכתב.
במסגרת החקירה הנגדית ובסיכומים העלה ב"כ התובעים טענות שלא הועלו על ידו בכתב התביעה: הטענה שדמי הביטול הם "פיצויים מוסכמים" ולכן, מאחר והנתבעת לא יידעה את התובעים בקיומם ולא קיבלה את הסכמתם, התנאי מכוחו חויבו בדמי הביטול בטל מעיקרו. לחלופין טען, שאף אם ייקבע כי התובעים הסכימו לדמי הביטול, הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה ולכן, על בית המשפט להפחית באופן משמעותי את שיעור דמי הביטול. טענה נוספת שהועלתה בשלב זה היא טענת "הפרת חובה חקוקה", שהתבססה על תקנות שירותי תיירות. הנתבעת התנגדה לטענות אלה וציינה, שמדובר בהרחבת חזית (עמ' 4 ו- 16 לפרוטוקול).
דיון
כידוע, כתבי הטענות מגדירים את מסגרת הדיון ואת המוסכמות והפלוגתאות בין הצדדים, וחריגה מהם מהווה "הרחבת חזית" אסורה:
"האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא". (א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
, מהדורה שמינית, עמ' 92). הרציונאל לכך הוא
"... שעל ידי חילוף שלושת כתבי הטענות - פרשת תביעה, הגנה ותשובה, צריכות להתלבן כל השאלות השנויות במחלוקת, בצורה כזאת, שבעלי הדין, בגשתם לשמיעת ההוכחות, יידעו, מה עליהם להוכיח ומה עליהם לסתור". (ע"א 207/51
אגד נ'
ברנדס פ"ד ו 1089, 1093). התובעים לא העלו בכתב התביעה את הטענה בדבר היות "דמי הביטול" פיצויים מוסכמים ושיש להפחיתם באופן משמעותי ולכן צודקת הנתבעת בטענתה, כי מדובר ב"הרחבת חזית" ולאור מחאתה, המעידה על אי הסכמה מפורשת, מנוע בית המשפט מלדון בשאלת היות דמי הביטול פיצויים מוסכמים אם לאו, והאם ניתן להפחיתם.
גם טענת התובעים בדבר "הפרת חובה חקוקה" דינה להימחק מן הטעם, שבהתאם לתקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן-
תקנות סדר הדין האזרחי), קיימת חובה לציין במפורש בכתב התביעה את החיקוק שהפרתו מהווה עילה לתובענה, אם התובענה מסתמכת, כולה או מקצתה, על עילה זו. במקרה דנן, לא ציינו התובעים את החיקוק בכתב התביעה וכלל לא טענו להפרת חובה חקוקה ולכן, טענת ב"כ התובעים, במקרה זה, כי "על פי תקנות סדר הדין האזרחי אין צורך להפנות לסעיפים בחקיקה, ובכתב התביעה יש לפרש עובדות" (עמ' 16 לפרוטוקול), אינה נכונה ודינה להידחות.